נספח א
איגרת הקודש של הבעש"ט – מהדורות ונוסחים

 

האיגרת הראשונה והאיגרת השנייה של הבעש"ט

עליית הנשמה של הבעש"ט התרחשה בראש השנה תק"ז (ספטמבר 1746). זמן מה אחר כך, הכתיב הבעש"ט את תוכנה? לסופרו ר' אריה לייב מפולנאה - 'הסופר הרב המוכיח דק"ק [דקהילת קודש] פאלנאי'[1] - ושלח את האיגרת לארץ ישראל, אל גיסו, ר' גרשון מקוטוב. ברם, האיגרת לא הגיעה ליעדה, אולי עקב מגפת ד?ב?ר והס?גר שהוטל בעקבותיה, כפי שאירע לאיגרת ששלח ר' גרשון לבעש"ט, אשר לא הגיעה 'מחמת קלקול המדינות בעו"ה [בעוונותינו הרבים] שנתפשט הדבר'.[2]

ביריד לוקא בשנת תק"י (1750), קיבל הבעש"ט מכתב מר' גרשון וממנו למד כי איגרתו הראשונה לא הגיעה לירושלים. זמן מה אחר כך, כנראה בשנת תקי"ב (1752)[3] הכתיב הבעש"ט בשנית לחתנו את עיקרי סיפור עליית נשמתו, ומסר את האיגרת לתלמידו ר' יעקב יוסף מפולנאה, שעמד לצאת לארץ ישראל. אולם, בגין 'עיכוב שהיה מהשם ברוך הוא',[4] ביטל ר' יעקב יוסף מפולנאה את נסיעתו לארץ ישראל ושוב לא הגיעה האיגרת לידי ר' גרשון. אין לדעת מדוע לא נשלחה בסופו של דבר האיגרת השנייה בדרך המקובלת, כלומר, באמצעות עולה או שד"ר החוזר לירושלים.

האיגרת השנייה נשארה ברשותו של ר' יעקב יוסף מפולנאה ונדפסה כנספח לספרו בן פורת יוסף, שיצא לאור בקוריץ בחודש אייר תקמ"א (1781), הוא מועד הגאולה על פי נבואותיו של עמנואל חי ריקי .[5] איגרת זו נדפסה פעם נוספת, בנוסח פרענקיל--באומינגר, המקביל לנוסח קוריץ; בשנת תרפ"ג (1923) הדפיס דוד פרענקיל את האיגרת מכתב-יד,[6] אך הנוסח התקבל בחשדנות, שכן פורסם יחד עם תעודות מ'גניזת חרסון' המזויפת. בשנת תשל"ב (1971 ) הדפיס מרדכי שרגא באומינגר את האיגרת מתוך כתב-יד, אשר לטענתו היה אוטוגרף שהכתיב הבעש"ט לחתנו.[7] פרסום מחודש זה עורר מחלוקות בשאלת מהימנות נוסח פרענקיל--באומינגר. אחד המערערים, אברהם רובינשטיין, טען כנגד מרדכי שרגא באומינגר על שאינו מוכן לפרסם צילום פקסימיליה של כתב-היד מסיבות מיסטיות, הקשורות לשבועת סודיות.[8] מכל מקום, התוספת החשובה של נוסח פרענקיל--באומינגר היא התאריך שנרשם בפתח האיגרת: 'נכתב פ'[רשת] תרומה שנת תקי"ב פה ק'[הילת] ראשקוב.'[9] אם מדובר באיגרת המקורית, הרי שיש ללמוד ממנה כי איגרתו השנייה של הבעש"ט נכתבה בפרשת תרומה, כלומר בחודש אדר של שנת תקי"ב (1752), כארבע או חמש שנים לאחר האיגרת הראשונה.

ואילו האיגרת הראשונה של הבעש"ט, שנרשמה בידי המוכיח ר' אריה לייב מפולנאה, נגנזה ולא נדפסה בקירוב מקום וזמן. אין לדעת מדוע נגנזה ומי היה אחראי לגניזתה. בשבחי הבעש"ט מסופר, כיצד חפץ המוכיח מפולנאה 'ללמוד חכמת שיחת בהמות ועופות ושיחת דקלים'[10] ולשם כך נסע אל הבעש"ט. האחרון לימד אותו כהקדמה את סודות המרכבה העליונה, מרכבת הקודש ואת סוד שירת חיות הקודש, הם המלאכים, ואגב כך גם מאמרים בספר הזוהרובספר תיקוני זוהר. אולם כשהגיעו לעיר 'אמר לו הבעש"ט: הבנת היטב חכמה זו? ואמר לו, הן. והעביר הבעש"ט ידיו על פניו של המוכיח ונשכח ממנו כל פרטי הסודות שבחכמה זו ולא נשאר לו לזכרון כ"א [כי אם] ההקדמה'.[11] הבעש"ט מנמק את השכחה בכך, שאין למוכיח צורך בידע לשם עבודת הקודש אלא לרוות את צימאונו, וייתכן שהסיפור מרמז על ידע אזוטרי שהיה ברשותו של המוכיח מפולנאה ונגנז, עד שלא נותר ממנו אלא זיכרון עמום.

האיגרת הראשונה - נוסח כתב-יד ירושלים 5979 8 ונוסח כהנא

בשנים האחרונות, למעלה ממאתיים שנים לאחר כתיבתה, נתגלתה איגרתו הראשונה, הגנוזה, של הבעש"ט. בשנת תש"ם (1980) הדפיס יהושע מונדשיין נוסח של האיגרת מתוך כתב-ידירושלים 59798, שנתרם לספרייה הלאומית בירושלים בידי מרים ליין לבית רוטשילד.[12] זהו כתב-יד חסידי, שחלקו הראשון מכיל קטעים מספרות ההנהגות החסידית נוסח צוואת הריב"ש ומקבילותיה, וכן העתקה חלקית של צוואת ר' אהרון מקארלין ואיגרת הקודש של הבעש"ט. בעמוד השני רשם המעתיק את תוכן העניינים. החלק הראשון של כתב-היד הועתק במהלך חודש תמוז של שנת תקל"ו (1776), ובסופו - מיד אחרי איגרת הבעש"ט - נרשם: 'סליק. נשלם בשנת תקלא"ו [תקל"ו] לפ"ק [לפרט קטן] ביום ד[?] ל[?] תמוז'.[13] החלק השני של כתב-היד מופרד מן החלק הראשון באמצעות עמוד ריק. חלק זה אינו נזכר בתוכן העניינים ולא ידוע מתי נרשם. הוא כולל תורות של ר' מנחם מנדל מוויטבסק, מנהיג עליית החסידים לארץ ישראל בשנת תקל"ז (1777).

הסמיכות של תאריך העתקת כתב-היד לעליית החסידים, והקדשת החלק השני לתורותיו של ר' מנחם מנדל מוויטבסק, מנהיג העולים, מעלות את האפשרות שבעל כתב-היד היה אחד מן העולים שיצאו לארץ ישראל בחודש אדר תקל"ז (1777). חודשים מספר קודם לכן, לקראת הנסיעה לארץ ישראל, העתיק בעל כתב-היד את איגרת הבעש"ט וכתבים חסידיים נוספים כדי לקחתם עמו.[14] בעל כתב-היד המשיך לכתוב במחברתו גם לאחר העלייה, בהעתיקו את דבריו של מנהיג העולים ר' מנחם מנדל מוויטבסק.

עניין נוסף, מעורר סקרנות, היא הכתובת, שנרשמה בעמוד הראשון של כתב-היד, ואיננה חלק מגוף הטקסט. הכתובת קשה לפענוח, ולפיכך הוספתי סימן שאלה במקום שהכתוב אינו ברור:

בעל אכסניא שלי באנאבל מרדכי חאדד בן גמרא [?]

אשתו אחייע [?] בת אסתר

בנה אליהו בתה אסתר

שם אביו נסים בן אפרים

אחיו יהודא ואברהם וצמח

אחיותיו חנה ורבקה וגאזל.

'אנאבל' היא העיר נאב?ל (אל-נאבל) שבטוניס, שבה הייתה קהילה יהודית. שם המשפחה חאדד והשמות הפרטיים נסים, צמח וגאזל (איילה) אופייניים ליהודי טוניס. מכאן, שבעל כתב-היד שהה באכסניה של משפחת חאדד בעיר נאב?ל שבטוניס, ויש להניח שרשם את שמותיהם כדי להתפלל בעבורם בארץ ישראל. ידוע על חסידים מטבריה שהגיעו לצפון אפריקה, כגון ר' יעקב הלוי סג"ל, שנפטר בעיר אצווירה שבמרוקו ור' דוד יפה נשלח מטבריה כדי לטפל בעיזבונו.· הכתובת מאשרת אפוא את סברתי הראשונה, שבעל כתב-היד היה אחד מן העולים בשנת תקל"ז (1777), והוא או אחד מצאצאיו הגיעו מאוחר יותר מארץ ישראל לטוניס. כזכור, עולי תקל"ז (1777) נתקלו בקבוצה של יהודים שעלו מטוניס, ויתכן שיש כאן עדות לקשר בין שתי הקהילות, שיסודו במפגש הראשון בארץ ישראל.·

לאחרונה מצא יוסף רוז'ני נוסח נוסף של איגרת הבעש"ט הראשונה, שנדפס בשנת תרס"א (1900) בידי אברהם כהנא.[15] בנוגע למקור האיגרת, כהנא לא ציין אלא שנעשתה 'על-פי העתקה מכתב ידו של ר' ישעיה מדונוויץ תלמיד המגיד ממזריץ', שעלה בידי לראותה אצל אחד ממכרי'.[16]

ר' ישעיה מדונוויץ, שהיה תלמיד של המגיד ר' יחיאל מיכל מזלוטשוב, החזיק ברשותו כתבי-יד חסידיים חשובים. כמו כן, היה אחד השושבינים והמארגנים של מבצע העתקת ספרהצורף לר' העשיל צורף מכתב-יד שהיה ברשות נכדו של הבעש"ט, ר' אהרן בן ר' צבי הירש,[17] ואולי ממקור זה הגיעה לידי ר' ישעיה גם איגרת הבעש"ט. מכל מקום, העתק ספר הצורף בצירוף חומר קבלי וחסידי נוסף הגיע בסופו של דבר אל גניזת סטולין. אם אכן הדפיס אברהם כהנא את איגרת הבעש"ט מכתב-יד, שמקורו בגניזת סטולין, הרי שיש חשיבות לתאריך שבו הועתק בשנית ספר הצורף לגניזה זו - יום ה' פ'[רשת] ראה כ"ח לחודש מנחם אב דהאי שתא [של שנת] תקמ"ב'.[18] לפיכך, אפשר להניח שגם איגרת הבעש"ט הועתקה בשנת תקמ"ב (1782) או בקירוב לה.

בין שני נוסחי האיגרת הראשונה של בעש"ט , זו שבכתב-יד ירושלים 5979 8 וזו שבנוסח כהנא, קיימים הבדלי סגנון מסוימים. בכתב-יד ירושלים 5979 8 חסרה במילים רבות האות האחרונה ובמקומה נרשם פסיק, ואילו בנוסח כהנא מרבית המילים שלמות. אין לדעת, אם הרושם של כתב-יד ירושלים 5979 8 השמיט את האותיות האחרונות, או שאחד ממעתיקי נוסח כהנא השלים את סופי המילים, ואולי עשה זאת אברהם כהנא, בהביאו את האיגרת לדפוס.

גם תוכן הכתוב אינו זהה לחלוטין.[19] בכתב-יד ירושלים 5979 8 נזכר 'העמוד הידוע ליודעי חן'[20], שדרכו עולות הנשמות לגן העדן, ובנוסח כהנא נאמר - 'העמוד הידוע לך'[21] כלומר לר' גרשון. לכך מצטרף מה שנאמר בראשית האיגרת 'בעשותי דברים הידועים לך בהעלות נשמתי כידוע לך'.[22] נמצא, שלפי נוסח כהנא ידע ר' גרשון על עליות נשמה קודמות של הבעש"ט, שאם לאו, לא יכול היה לדעת על העמוד שדרכו עולות הנשמות.[23]

מהבדלים אלה קשה להסיק איזה נוסח קרוב יותר למקור, זה שבכתב-יד ירושלים 5979 8 או זה שהדפיס כהנא. אפשר, ששניהם הועתקו ממקור אחד, או ממקור והעתק, או משני העתקים.[24] מכל מקום, ברור כי בידי אישים שונים במחנה החסידי היו מסוף המאה השמונה עשרה ואילך לפחות מקור ושתי העתקות של איגרתו הראשונה של הבעש"ט.

מידע נוסף נוגע לתפקידו של אחיה השילוני, רבו השמימי של הבעש"ט.באיגרת השנייה, שנדפסה כנספח לבן פורת יוסף, נאמר: 'ובקשתי ממורי ורבי שלי שילך עמי'.[25] באיגרת הראשונה, בנוסח כתב-יד ירושלים 5979 8 , נאמר: 'ואף רבי שלי הידוע לך היה עמי תמיד'.[26] נוסח כהנא גורס: 'ואך רבי שלי הידוע לך הי'[ה] תמיד עמי וגם הוא לא השיב לי כלום'.[27] נמצא, שנוסח כהנא תומך בנוסח כתב-יד ירושלים 5979 8, שלפיו נעתר אחיה השילוני, המורה השמימי, להתלוות לבעש"ט במסעו לעולמות העליונים.[28]

אם כן, לרשות החוקרים עומדים היום שני נוסחים של האיגרת הראשונה של הבעש"ט - נוסח כתב-יד ירושלים 5979 8 ונוסח כהנא. וכן, שני נוסחים של האיגרת השנייה - נוסח קוריץ ונוסח פרענקיל--באומינגר. מצאי זה עדיין אינו מספיק כדי לקבוע בוודאות, איזה מהנוסחים של כל איגרת נאמן יותר למקור, אך הוא מאפשר לתאר את ההבדלים בין שתי האיגרות.

ההבדלים בין האיגרת הראשונה לאיגרת השנייה 

 

האיגרת הראשונה של הבעש"ט, שנכתבה זמן קצר אחרי עליית הנשמה של ראש השנה תק"ז (1746), שונה מאיגרתו השנייה, שנכתבה בשנת תקי"ב (1752), הן מצד מה שחסר בה והן מצד מה שנוסף. ההבדלים שופכים אור על קטעים עלומים באיגרת ומבהירים את מגמתה. מצד החסר, אין באיגרת הראשונה פתיח וחתימה וממילא אין בה פנייה לנמען ר' גרשון, או כל מידע נוסף על זהות הכותב, תאריך הכתיבה ונסיבותיה. כמו כן, נעדר מהאיגרת סיפור עליית הנשמה השנייה, שערך הבעש"ט בראש השנה תק"י (1749) ואשר מתוארת באיגרתו השנייה.[29] הדבר מתברר מכך, שהאיגרת הראשונה נכתבה לפני שנת תק"י.

הבדל נוסף בין האיגרות הוא המקום המוקדש בהן לגזרות המרת הדת בקהילות זאסלב, סיבטובקע (שפטובקה) ודונוויץ. בשנים תק"ז--תק"ח (1747--1748) התרחשו במקומות אלה עלילות דם, שקרבנותיהן היהודים היו נתונים לעינויי זוועה ולבסוף הומתו על קידוש השם. באחד המקרים בזאסלב המירו כמה מן הקרבנות את דתם לנצרות ואחר כך הוצאו להורג.[30] באיגרת השנייה של הבעש"ט תופסים אירועים אלה מקום מרכזי, ודומה שעלייתו של הבעש"ט השמימה בראש השנה תק"ז (1746) נועדה מעיקרה לבטל את רוע גזרת ההמרה, או לכל הפחות למצוא לה הסבר. לעומת זאת, באיגרת הראשונה מופיע עניין ההמרה והניסיון לבטלה בשולי האיגרת ובקיצור.

שלושה עניינים שאינם מופיעים באיגרת השנייה הם מוקד העניין באיגרת הראשונה.

הראשון, צערו של הבעש"ט על שהוא עומד למות בחוץ לארץ: 'ואולי בגלל כן ראוי לעשות כן. וד"ל. והייתי מצטער נפשי עלי ועל חברי על פטיר'[ת] נפש'[י] בחוץ לארץ'.[31] השני, הפירוש שהוא נותן לשמחה בעולמות העליונים: 'ועלה בלבי ודעתי לשאול אותו אפשר מחמ'[ת] הכנת ביאתו הטובה זאת השמחה והחדו'[ה]'.[32] השלישי, חלקה הראשון של תשובת המשיח: 'ואימ'[ת] אתא מר? [מתי יבוא אדוני?] והי'[ה] תשובתו הרמ' לא אפשר לגלות'.[33] 

הבעש"ט עצמו מייחס את השינויים לזיכרונו שדהה. בפתח האיגרת השנייה הוא מעיד, כי באיגרת הראשונה היה כלול מידע מסוים, שלא נכלל בשנייה: 'אותן החדושים וסודות אשר כתבתי לך על ידי הסופר הרב המוכיח דק"ק [קהילת קודש] פאלנאי' לא הגיעו לידך וצער גדול היה לי ג"כ [גם כן] ע"ז [על זה] כי בוודאי נחת גדול הי'[ה] לך אם הגיעו לידך אמנם לע"ע [לעת עתה] שכחתי כמה דברים מהם אך פרטים מהם מה שאני זוכר אכתוב לך בקיצור גדול'.[34] ברם, קשה לראות בהשמטות הללו מקרה בלבד, שכן בעניינים שנשכחו-כביכול טמון העוקץ המשיחי של האיגרת: התוכנית של הבעש"ט לעלות לארץ ישראל כמהלך משיחי, האפשרות, שהשמחה בעולמות העליונים נובעת מחמת 'הכנת ביאתו הטובה' של המשיח, והתאריך שנוקב המשיח לבואו. נמצא, שהשמטת עניינים אלה מהאיגרת השנייה, שפורסמה בשנת תקמ"א (1781), מטשטשת את ההרפתקה המשיחית של הבעש"ט ואת טיבו של המסע להיכל המשיח, הנפרש באיגרת הראשונה, שנגנזה.



[1]כך מכנהו הבעש"ט באיגרתו השנייה, שנדפסה כנספח לבן פורת יוסף, קארעץ תקמ"א. ר' אריה לייב, המוכיח מפולנאה ומחבר קול אריה, קארעץ תקנ"ח, היה ככל הנראה מן הראשונים שהתקרבו לבעש"ט, עוד קודם שנת תצ"ח (1738). ראו: שבחי הבעש"ט רובינשטין, סיפור קכה הערה 2.

[2] איגרת הבעש"ט, בתוך: בן פורת יוסף, ק ע"א.

[3]זאת, לפי התאריך שנרשם בפתח האיגרת בנוסח פרענקיל--באומינגר, המקביל לנוסח קוריץ.

[4]הקדמה לאיגרת הבעש"ט, בתוך: בן פורת יוסף, ק ע"א.

[5] על המשמעות המשיחית של הדפסת האיגרת בתאריך זה, ראו: לעיל, בפרק השביעי.

[6]ראו: פרענקיל תרפ"ג, עמ' א-ה.

[7]ראו: באומינגר תשל"ב.

[8]ראו: רובינשטין תש"ל; באומינגר תשל"א; רובינשטין תשל"ג; באומינגר תשל"ג; שבחיהבעש"ט מונדשיין, עמ' 233; אטקס תשנ"ז. עוד על המחלוקת בנושא, ראו: רוז'ני תשנ"ח, עמ' 17-22.

[9]באומינגר תשל"ב, עמ' רנז; שבחי הבעש"ט מונדשיין, עמ' 233.

[10] בדומה לנאמר על חוכמתו של שלמה המלך, שידע לדבר על העצים ועל הבהמות, על העופות, על הרמשים ועל הדגים. ראו: מלאכים א ה, 13 וכן: סוכה כח, ע"א.

[11]שבחי הבעש"ט רובינשטין, סיפור רא. ראו גם הקדמת שלמה לוצקיר למגיד דבריוליעקב, שבו מיוחסת העברת ידע דומה מן הבעש"ט לר' דוב בער, המגיד ממזריטש.

[12] ראו: מונדשיין תש"ם, עמ' קיט-קכו. ובהרחבה: שבחי הבעש"טמונדשיין, עמ' 229-239; רוסמן תש"ס, עמ' 148-128; אטקס תשנ"ז, עמ' 430-428.

[13] כתב-יד ירושלים 5979 8, עמ' 90;שבחי הבעש"טמונדשיין, עמ' 229-230. היום והתאריך המדויק מטושטשים בכתב-היד. אשר לפענוחם; בחודש תמוז נמנים עשרים ותשעה ימים בלבד, ולכן יום ד' אינו חל בל' תמוז. לפיכך, סביר להניח שנכתב: יום ד'… לתמוז'. התאריכים הבאים בחשבון בימי רביעי של חודש תמוז שנת תקל"ו הם ד', י"א, י"ח או כ"ה בחודש.

[14] על כתבים חסידיים שנלקחו לארץ ישראל מעידה איגרתו של ר' משולם פייבוש הלר לגיסו ר' יואל, מעולי תקל"ז (1777). ר' משולם פייבוש רומז לגיסו על 'כמ'[ה] סודות נפלאות… הלא קצתם כתובים בכתבים אשר במחניכם.' ראו: ליקוטים יקרים, לעמבערג תקנ"ב, כה ע"ב; ירושלים תשל"ד, קל ע"ב.

· ראו: סורסקי תש"ס א, עמ' קכב-קכג.

· תודתי לצביה ויוסף טו?ב??י על שפענחו את שם העיר נאב?ל והביאו לידיעתי את ההקשר הטוניסאי של הכתובת.

[15] ראו: כהנא תרס"א, עמ' 100-102; רוז'ני תשנ"ח, עמ' 12-15.

[16] כהנא תרס"א, עמ' 100 הערה 3.

[17]ראו: רבינוביץ ת"ש.

[18]רבינוביץ ת"ש, עמ' 131.

[19]להשוואה מלאה ומפורטת בין נוסח כהנא לנוסח כתב-יד ירושלים 5979 8, ראו: רוז'ני תשנ"ח, עמ' 38-82; אלטשולר 1999, עמ' 56-60.

[20]שבחי הבעש"ט מונדשיין, עמ' 234.

[21] כהנא תרס"א, עמ' 101.

[22] כהנא תרס"א, עמ' 101.

[23] אם ערך הבעש"ט עליית נשמה קודם זו של ראש השנה תק"ז (1746), לא נמצא לה זכר בכתובים, זולת הרמזים הללו לר' גרשון. מכל מקום, ידוע על שתי עליות נשמה נוספות של הבעש"ט אחרי שנת תק"ז. ראו: לעיל, בפרק שני. וכן: אידל תשנ"ג, עמ' 111.

[24] לא ברור כיצד יש לקרוא את הערתו של כהנא, שהדפיס את האיגרת 'על פי העתקה מכתב ידו של ר' ישעיה מדונוויץ'; האם הדפיס מתוך כתב-יד של ר' ישעיה מדונוויץ או מהעתקה שנעשתה מכתב-יד של ר' ישעיה. לשון אחר, לא ברור כמה העתקות נעשו לפני שכהנא הביא את האיגרת לדפוס.

[25] איגרת הבעש"ט, בתוך: בן פורת יוסף, ק ע"א.

[26]שבחי הבעש"ט מונדשיין, עמ' 230.

[27] כהנא תרס"א, עמ' 101.

[28]על אחיה השילוני כמורה שמימי, ראו: דינור תשט"ו, עמ' 82; נגאל תשל"ב; ליבס תשמ"ב1/, עמ' 113 ומקורות בהערה 114 שם; אלפסי תשנ"ז, עמ' 78.

[29] ראו: איגרת הבעש"ט, בתוך: בן פורת יוסף, ק ע"א: 'ובר"ה [ראש השנה] שנת תק"י עשיתי עליי'[ת] הנשמה כידוע וראיתי קטרוג גדול'... ולעיל, בפרק השני.

[30]על עלילות הדם בשנים תק"ז-תק"ח (1747-1748) ראו: בלבן תרצ"ד, עמ' 100-101; דובנוב תש"ך, עמ' 62--60; רוסמן תש"ס, עמ' 146.

[31]שבחי הבעש"ט מונדשיין, עמ' 235-234.

[32]שבחי הבעש"ט מונדשיין, עמ' 235. ובנוסח כהנא: 'ביאתי הטובה' - המשפט מוסב על הבעש"ט ולא על המשיח, וכך ניתק הקשר בין משפט זה לבין הפנייה אל המשיח במשפט הבא.

[33]שבחי הבעש"ט מונדשיין, עמ' 235. בנוסח כהנא, המילה מופיעה עם האות האחרונה: 'תשובתו הרמה'.

[34] איגרת הבעש"ט, בתוך: בן פורת יוסף, ק ע"א.