הוא היה ארץ ישראל

לזכרו של אבא, אל"מ (מיל.) גדעון אלטשולר

 

אבי, גדעון ז"ל, נולד בט"ו בשבט תרפ"ח (6.2.1928) בחיפה וגדל במושבה רחובות, נכד למייסדי המושבה ב 1890. אביו, נקדימון, אחד הילדים הראשונים שנולדו ברחובות, דיבר ערבית על בוריה והכיר היטב את הערבים והבדואים ואת הלכותיהם. נקדימון היה קצין הביטחון של מפעלי השלג בים המלח עד שנשלח על ידי דוד בן גוריון לפקח על אדמות המושבות היהודיות, שננטשו בחורן. הוא ישב בסאחם ג'ולן בשנים 1943-1946 - יהודי יחידי - כשהוא מסייע למחלקה הערבית של הפלמ"ח באיסוף מודיעין ובהברחת יהודים מסוריה. אמו של גדעון, חיה לבית אפשטיין, הייתה נצר לעליית החסידים המפורסמת ב 1777. אביה, חיים-דוד אפשטיין, נולד בטבריה ואמה פרל לבית יפה נולדה בחברון, נצר לר' ישראל יפה, "המדפיס מקאפוסט", שעלה לחברון ב 1820 וייסד את כולל חב"ד בעיר האבות.

גדעון קיבל ממשפחתו את אהבת ארץ ישראל ואת הכבוד למורשת ההיסטורית יחד עם אהבת החקלאות ועבודת האדמה. בנערותו היה חניך ומדריך במכבי הצעיר.

חניכי מכבי הצעיר ברחובות, כיתה ח' (1942). גדעון שלישי מימין בשורה תחתונה. 

הוא סייר בארץ לאורכה ולרוחבה והכיר היטב כל פיסת אדמה, את תולדות ההתיישבות בארץ ואת פרטי הקרבות שהתחוללו בה מהעת העתיקה ועד ימינו. יחסו לערבים היה יחס של כבדהו וחשדהו: הוא דיבר בכל הדיאלקטים של הערבית המדוברת וידע היטב גם ערבית ספרותית ופרקי קוראן; זיהה כל שבט בדואי על הלבוש והמנהגים המיוחדים לו ודיבר עם בני ערב כיליד אל ילידים. חבריו לכיתה בבית הספר היסודי ברחובות (סמילנסקי) קראו לו "ישמעאל" (מפי עמוס שפיגל).

מפת ארץ ישראל עם שבטי הבדואים לפי מטותיהם ולבושם. נעשתה על ידי גדעון על ערש דווי. 2008.

גדעון היה סוס קרבות ותיק: בכיתה ח' גויס להגנה על ידי מדריכו במכבי הצעיר, בצלאל גבר, שהיה גם נוטר (גפיר) בתחנה שבפינת הרחובות מנוחה ונחלה ועזרא ברחובות. מפי עמוס שפירא: בצלאל קרא לשנינו בכיתה ח' (1942) וביקש מאתנו לארגן את התלמידים של כיתות ח' וגייס מתוכם קבוצה לפעילות בהגנה. ברחובות טרם הוקם אז הגדנ"ע. ואמנם, התארגנה מחלקה של קשרים. למדנו איתות ותפקידנו היה לחלק פתקאות מהמפקדים לפיקודים. במשך הזמן לימדו אותנו גם להשתמש בכלים קטנים, כלומר אקדחים, והתאמנו גם בזריקת רימונים, כמובן רימוני דמה. גדעון עזב (בשל הצטרפותו לאצ"ל?) לפני שהפכנו ל"נוטרים מוספים", שיוצאים למטווחים מורשים.

ב 1942 ערכה מחלקת הקשר של ההגנה/ תלמידי כיתות ח' מסע ליער הרצל בחולדה.

מסדר היציאה למסע (1942). גדעון אחרון בשלשה ראשונה מימין (בפולובר) 

ביער חולדה. גדעון שני משמאל בפולובר וחולצה לבנה.

באנדרטת עבודה והגנה ביער חולדה (1942). גדעון יושב בשורה ראשונה מימין.

גדעון בחר להצטרף לשורות האצ"ל, כמו אחיו הצעיר ממנו, בנימין (מוצקה).

בהיותו בן שש עשרה וחצי זייף את גילו בתעודת הלידה והתנדב לבריגדה היהודית. הוא שירת בגדוד השלישי של הבריגדה במצרים, בהולנד ובבלגיה. במלחמת השחרור שירת בגדוד 52 של חטיבת גבעתי ולחם בקרבות העקובים מדם בלטרון, בתל עריש ובדרום. אחר כך התנדב לגדוד הקומנדו 89, שהקים משה דיין, והשתתף בקרבות על רמלה ולוד, קולה, בית נבאלה ועוד. אחרי המלחמה למד מזרחנות ומדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, והיה ממקימי מערך המודיעין האנושי של צה"ל, שמעלליו עוד יסופרו... הכרתו את המזרח התיכון, השפה, התרבות ויחסי הכוחות בין העמים, סייעה לו גם כשנשלח אחרי מלחמת יום כיפור ב1974 לכורדיסטאן, לארגן את האימון הצבאי של הכורדים מתחת לאפם של העיראקים. כשהוא לבוש במדי הפשמרגה, הצבא הכורדי העצמאי, זכה לפגישה מרגשת עם המנהיג המהולל מולא מוסטאפא בראזני ועם בניו...

גדעון היה בין ותיקי חיל השריון וממפקדיו הנערצים: אחרי שהשתתף במלחמת סיני (1956) נקרא על ידי האלוף ישראל טל להצטרף לבניית הכוח המשוריין. בשנים 1964-1965 היה מפקד גדוד 52, עכשיו כבר גדוד שריון, והשתתף ב"מלחמה על המים" מול צבא סוריה.

יובל שחף: בשנת 1965 - במצעד יום העצמאות בת"א - שימשתי כנהג הטנק הראשון בטור המשוריין - טנק AMX13 - ומפקד הטנק והטור כולו היה אביך, גדעון אלטשולר, אז מג"ד 52.

תא"ל (מיל.) גדעון אבידור: כשאלטשולר היה מג"ד 52, הוא קיים תרגיל גדודי. הייתי אז קמב"ץ חטיבה 7, והייתי אמור להגיע לשטח התרגיל מוקדם בבוקר. לרוע המזל, התעוררתי מאוחר. זינקתי לג'יפ ודהרתי לשטח. כשהגעתי, הטנקים כבר יצאו מחניון הלילה והתרגיל היה בעיצומו. במרכז  השטח, בין הטנקים הדוהרים, בתוך האבק הנוראי, ראיתי מיטת שדה אמריקאית רחבה. על המיטה שכב המג"ד, אלטשולר, בידו מכשיר קשר והוא מנהל את התרגיל...

משנת 1966 היה סמח"ט חטיבה 60, כולל במלחמת ששת הימים. קצין האג"ם, אברהם מדליה: בתקופה הזו אימנו את כל החטיבה מאימון חד יומי ותעסוקה עד תרגולות של גדודים מלאים. לגדעון היה חלק גדול בהכנת חטיבה 60 למלחמה. הוא הקפיד על האימונים וראה כערך עליון את שיפור הצטידות החטיבה. אחרי ששת הימים ערכנו תחקירים והתברר שבחטיבה 60 לא היה חסר כלום: ציוד, נשק, חלקי חילוף, תחמושת. היה הכל.

כסמח"ט חטיבה 60, השתתף גדעון במלחמת ששת הימים. ביום החמישי למלחמה נפצע בקרבות בביר גפגפה. אברהם מדליה: "גדעון נסע ברכב רך (סטף-קר), קומנדקר פיקוד, אחרי פלוגת טנקים שהייתה בקו הראשון כדי לדרבן אותה שתפעל נכון בשטח. ואז הוא נפצע מרסיסים של פגז מרגמה. הוא לא ישב מאחור אלא היה בקו הראשון. במקומות שיש ביצועים".  

ב 1969 התמנה להקים חטיבה משוריינת של טנקים רוסיים, שנלקחו שלל במלחמת ששת הימים. החטיבה, שהתאמנה לצליחת תעלת סואץ במקרה הצורך, נקראה חטיבה 274, כח מור בגימטריה, והורכבה מארבעה גדודי טירן T54, T55. תג החטיבה עוצב על ידי גרשון גרא, בן דודו של גדעון. על רקע שחור ומגן ירוק, צבעי השריון, מופיעים בתג שיבולים שנלקחו מסמל הפלמ"ח, כוכב צהוב המייצג את השמש, ואריה המסמל את ירושלים. 

במלחמת יום כיפור היה ראש המטה באוגדה 143 בפיקודו של אריאל שרון. האוגדה לחמה בקרבות הבלימה בסיני וצליחת התעלה אל עומק מצרים. סגן מפקד האוגדה, האלוף ג'קי אבן, ספד לו כך: "ערנותו של אל"מ גדעון אלטשולר כראש המטה תרמה רבות לצמצום טעויות ושגיאות שנעשו על ידי מערכת הפיקוד...  מהאזנה לרשתות הקשר במפקדה הוא היטיב לקרוא את התמונה המסובכת של קרב הצליחה, תיאם את מהלכי האוגדה והקשר עם הפיקוד, ניצח על המאמץ הלוגיסטי העצום, ובעיקר –  דאגתו לפינוי  הנפגעים הרבים שהיו  במערכה עקובה מדם זו... אומץ לבו במלחמה זו נבחן ביכולתו לקבל אחריות אדירה בכל הקשור לפקודות ב[נושאים] שבאחריותו... והן היו 'עורק החיים' של שדה הקרב."

תמונות נוספות ממלחמת יום כיפור:

גדעון אלטשולר ב"ארץ גושן" היא "אפריקה", ממערב לתעלת סואץ

גדעון אלטשולר עם קצ'ה והצנחנים

גדעון אלטשולר עם גנרל מצרי

מפקדי אוגדה 143 ביום האחרון בגדה המערבית של תעלת סואץ, שעה קלה לפני "היציאה מארץ גושן". מימין לשמאל: גדעון אלטושלר (רמ"ט האוגדה), חיים ארז (מח"ט 421), ג'קי אבן (סגן מפקד האוגדה), טוביה רביב (מח"ט 600). צילם: צביקה קן-תור, ק. אג"ם 421.

גדעון למד חיילות בצבא הבריטי, ונהג לצטט את 'קורפורל האנט', שלימד את החיילים הצעירים מארץ ישראל כי אין לפנות עמדה לפני שהכוח המחליף התמקם בה. תפיסת הביטחון שלו עוצבה בהשראת מפקדיו: מהאלוף ישראל טל למד את סוד בניית הכוח, הנשען על חייל מקצועי ומיומן וטכנולוגיה מתקדמת; מהאלוף אריאל שרון למד את סוד הפעלת הכוח, הנובע מהכרת האויב וריכוז העוצמה בנקודות התורפה שלו. ואילו משפחתו הייתה לו מקור השראה עמוק, וממנה ירש את הנאמנות לארץ ישראל ולעם ישראל ואת הדבקות במטרה.

גם עמדתו האידיאולוגית הייתה קו ישר אחד: עם שחרורו מצה"ל הצטרף לתנועה למען ארץ ישראל השלמה ומעקרונותיה לא זז עד יומו האחרון. הוא נטל חלק בעליות על הקרקע: באלון מורה, בקדומים ועוד, השתתף בשלוש שביתות רעב מול משרד ראש הממשלה במחאה על וויתורים על חלקי ארץ ישראל ובכל ההפגנות והמחאות. כשהפגין נגד ביקור קרטר מול הכנסת,  נעצר על ידי המשטרה והימים ששהה במעצר היו עבורו חוויה מכוננת.

גדעון היה אחד ממייסדי "התחייה", שחרתה על דגלה את איחוד הכוחות של דתיים וחילוניים למען ארץ ישראל. הוא כיהן כמזכ"ל "התחייה", מאוחר יותר הצטרף ל"צומת" ואחר כך פרש. היה בין מקימי חוג הקצינים לביטחון ושלום ועבד בשיתוף פעולה הדוק עם חוג הפרופסורים לחוסן לאומי.

כמי שנולד בט"ו בשבט, גדעון היה איש האדמה. כמו אבותיו, חלוצי העלייה הראשונה, זכה לייסד מושבה חקלאית: יחד עם אמי, חרות, תבדל"א, היה ממייסדי המושבה כרמי יוסף, עמד בראש הוועד המקומי כמעט עד יומו האחרון ונודע בכינוי "השריף של כרמי יוסף". הוא היה מהמתמידים בבית הכנסת המקומי מתוך מניעים ציוניים, שהרי לא ייתכן יישוב יהודי בארץ ישראל שאין בו מנין... קיבל על עצמו להיות ראש החברה קדישא בכרמי יוסף ומסירותו לתושבים, מטף ועד זקן, לא ידעה גבולות והתחרתה אף באהבתו לחמש בנותיו, נכדיו, נכדותיו ונינתו.

אבא היה רומנטיקן חסר תקנה: חיזוריו אחרי אמי, חרות, בהיותה סטודנטית באוניברסיטה העברית בירושלים יכולים לפרנס רומן רחב יריעה. הוא אהב אותה בכל העוצמה והלהט שבהן אהב את ארץ-ישראל, ועל ערש דווי נפרד ממנה במילים: "אני אוהב אותך."

אבי, גדעון, נפטר בט"ז חשוון תשס"ט (14.11.08). המשוררת עליזה גרינברג, אלמנתו של המשורר אורי צבי גרינברג, באה לנחמנו ותיארה אותו כך: "הוא היה ארץ ישראל."

סוף

ראו גם:

הספד לגדעון אלטשולר מפי אלוף (מיל.) ג'קי אבן.

ליום השלושים למותו

ראיונות עם גדעון אלטשולר בערוץ 7

ליום השנה למותו

הספד של חנן אדרי

הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה