דברים ביום השנה הראשון לפטירתו של אבי, גדעון אלטשולר ז"ל

בבית הכנסת בכרמי יוסף

שבת, פרשת לך לך, י"ב חשוון תש"ע (31.10.09)

פרשת השבוע, לך לך, פותחת את סיפורי המשפחה הראשונה בעם ישראל, משפחת המייסדים, והיא כוללת בתמצית את תולדות האומה כולה: 

בתחילת הפרשה, האל מצווה על אברהם לך לך אל הארץ אשר אראך. אברהם מגיע  לארץ כנען. בשל הרעב הכבד הוא יורד למצרים, ומקדים בכך את שעבוד מצרים שיבוא על צאצאיו. בחזרתו לארץ כנען הוא נלחם ביושבי הארץ ומנצחם, וכורת ברית עם מלכיצדק מלך שלם, היא ירושלים. כך מקדים אברהם את דוד המלך, העתיד לקבוע בירושלים את בירתו. 

במרכז הפרשה – ברית בין הבתרים, המעגנת בחוזה את זכותם של אברהם וצאצאיו על הארץ המובטחת. מכאן ואילך יתחיל המאבק בין הצאצאים על הארץ, שהרי לשרה אין ילד, אלא להגר שפחתה. וכאשר האל שב ומבטיח לאברהם "שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן" אברהם מפקפק: "ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד?" וכך מקדים אברהם את שרה, שגם היא תצחק בחוסר אמון כאשר יבשרו לה כי היא עתידה להרות וללדת. את המחיר ישלמו שניהם בעקדת יצחק, שבה ידרשו לוותר לכאורה על הבן, שפקפקו בבואו לעולם. בפרשת לך לך נפער אפוא הסדק הראשון בברית עם אלוהי ישראל, שדומה כי עד היום לא הצליחו צאצאי אברהם ושרה לתקנו. ובפרשה זו גם ראשית המאבק עם ישמעאל, שגם הוא לא הסתיים עד היום.

השבוע צלצל אלי שכני וידידי, מר משה פאיז, כדי להתייעץ בנוגע לשאלה, מדוע בחר אלוהים דווקא באברהם וציווהו לך לך? שלוש תשובות לשאלה, אמרתי, ואתה בחר את הראויה בעיניך.

הראשונה, שהאל אהב את אברהם, ואהבה היא קפריזית ובלתי צפויה. למה דווקא אברהם? כמו לשאול גבר – למה התאהבת דווקא בעלמה זו, זו ולא אחרת. ועל כך ענה המשורר: יש יפות ממנה אך אין יפות כמוה. האהבה אינה הגיונית אלא בלתי צפויה לחלוטין.

התשובה השנייה היא, שהאל ידע כי אברהם מסוגל לעמוד במשימה הקשה של הליכה לארץ כנען והתנחלות בה. יש בו התכונות הנדרשות לכך. ולכן בחר בו. אכן, אברהם עמד במשימה, התגבר על המכשולים והצדיק את הבחירה.

התשובה השלישית היא, שאברהם הלך לארץ כנען כדי להימלט מחמותו, מהשוויגר היהודייה שלו. ובדיעבד, המציא סיפור שאלוהים ציווה אותו לך לך וכו'.

את התשובה השלישית דחה מר פאיז נמרצות: ההליכה לארץ כנען אינה אתגר אישי, אמר לי, אלא צו משפחתי, שהרי כבר אביו של אברהם, תרח, החל במסע: בסוף פרשת נוח נאמר, 'ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן ואת שרי כלתו אשת אברם ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבואו עד חרן וישבו שם'.

אם כך, מדוע עצר תרח בחרן ולא השלים את המסע? ייתכן, שלתרח היו רצון, נכונות ואמונה אך לא הייתה בו היכולת, לא היו בו חכמת המעשה, הדבקות והנחישות כדי להשלים את המסע. בנו אברהם ניחן בשתי התכונות: נכונות, מחד גיסא, ונחישות, מאידך גיסא, למלא את הציווי האלוהי ולכן נבחר.

גבירותי ורבותי, אבי, גדעון, היה בן למשפחה של חלוצים ומייסדים. תכופות התגאה במשפחת אמו, חיה אפשטיין ז"ל, שאבותיה עלו לצפת ולטבריה ב 1777, בעליית החסידים המפורסמת, והיו מייסדי כולל חב"ד בחברון (משפחת יפה). היום אזכיר דווקא את שורשיו בבית אלטשולר, משפחתו של סבא נקדימון: הראשון בבני אלטשולר ששמע את הצו לך לך וביקש לעלות לארץ ישראל היה עקיבא אלטשולר, תלמידו של חיים מוולוז'ין, מייסד ישיבת וולוז'ין הידועה. ב 1808 עלו לירושלים חבריו, תלמידי הגר"א, בני משפחות ריבלין, סלומון ועוד. גם ר' עקיבא רצה לעלות לארץ ישראל אך ר' חיים מוולוז'ין מנע ממנו את העלייה בשני נימוקים: האחד, פלישת נפוליון לרוסיה ב 1812, שבגינה היה המסע בדרכים מסוכן, והשני – שבאותם ימים התארס ר' עקיבא ועמד להינשא.

כמו תרח, לעקיבא אלטשולר היו אהבה ואמונה אך חסרו לו תעוזה ועקשנות כדי להגשים את צו לבבו. וכל ימיו הצטער שלא עלה לארץ ישראל. וכך גם צאצאיו: בנו, יהושע אלטשולר, בנו שמאי-הלל, בנו בנימין-נחמן. רק בדור החמישי הגשים בנו, יצחק-זאב אלטשולר, את צו האבות: ב 1890 עלה עם רעייתו מחלה לבית וגנר לארץ ישראל, והשניים, אנשי העלייה הראשונה, היו בין מייסדיי המושבה רחובות. חלום ארץ ישראל לא התפוגג אלא נדחה בלבד: כשם שתרח העביר לאברהם את  הגעגוע לארץ ישראל, כך העביר עקיבא אלטשולר לצאצאיו את הצו לך לך, והם הגשימוהו.

גדעון היה חלוץ בן חלוצים, איש האמונה והגעגוע, איש הצו "לך לך" שנמזג בנשמתו עם הנחישות וכוח הרצון, בנו של אברהם אבינו במלוא מובן המילה. כנער התנדב לשרת בבריגאדה היהודית. ויש אומרים, שלא רק הרצון להלחם למען עמו פיעם בו אלא גם הרצון להסתלק מבית הספר ומעינם הבוחנת של המורים וההורים... במלחמת העצמאות היה חייל בגדוד 52, ואחר כך התנדב לגדוד הקומנדו של משה דיין ומאז לא הפסיק לשמוע לצו לבבו, לך לך, להתנדב ולהילחם למען ארץ ישראל ולמען עם ישראל.

חלוץ בן חלוצים, מייסד בן מייסדים. כמו סבו, יצחק -זאב אלטשולר, גם גדעון זכה להיות בין מייסדי יישובים רבים בארץ ישראל, ובאחד מהם, כרמי יוסף, בנה את ביתו, ופעל למען שגשוגו ללא לאות. וכמו זקנו עקיבא אלטשולר, שנקרא עבד ה' בשל סירובו לקבל שכר בעד רבנותו, גם גדעון לא קיבל שכר והטבות ומתנות בכל שנות כהונתו כראש הוועדים, וועד האגודה וועד היישוב.הוא הקדיש את זמנו ומרצו, את הידע שלו וניסיונו רב השנים ורב הערך, את קשריו וכישוריו ויכולתו לבצע ולהשלים כל משימה שנטל על עצמו למען כרמי יוסף, שלא על מנת לקבל פרס.

היום חנכנו את הרימונים, תרומתנו לבית הכנסת, שבו התפלל אבא. אני מודה לאחותי תמר, לבעלי ציון, לאבשלום וענת, לחמדת ולאביגיל הקטנה על תרומתם לזכרו של אבא וסבא ז"ל. הרשו לי להודות למתפללים, במיוחד לישראל ארקין, על  תמיכתכם בתמר ובי לאורך השנה הזו, שבה אמרנו קדיש על אבא. למדנו מאבא את מהותו של הצו לך לך , ואני מקווה שאנו, הבנות, הנכדים והנכדות, הנינים והנינות, נזכה להגיע למדרגתו ולהגשים את הצו, כל אחד בדרכו, כל אחת בדרכה.