נקדימון אלטשולר ומרדכי בשיסט מסתירים את יוסף לישנסקי

באוקטובר 1917 ירו אנשי השומר ביוסף לישנסקי ליד מטולה. לישנסקי הפצוע  הצליח לנוס מרודפיו ופתח במסע דרומה בתקווה להגיע אל הכוחות הבריטיים. אחת הנקודות האחרונות במסעו הנואש הייתה פתח תקווה. ואולם, מחשש שיתגלה נדרש לעזוב את פתח תקווה. מעוזי בשיסט שמעתי כי לישנסקי הגיע מפתח תקווה לגדרה ורק אחר כך לרחובות. בגדרה שמרו אנשי קבוצת המגן, ארגון שהוא היה ממקימיו, ולא אנשי השומר. מסבא נקדימון שמעתי, שהגיע מפתח תקווה ישירות לרחובות. כך או כך, לישנסקי הצליח לפגוש את שני בני רחובות הצעירים - נקדימון אלטשולר ומרדכי בשיסט.

נקדימון ומרדכי החביאו את לישנסקי באסם של משפחת אלטשולר ברחוב עזרא, שהיה ממוקם בחלק האחרי של החצר. סבא נקדימון סיפר, שלישנסקי היה פצוע, מותש ומריר. הוא דיבר ללא הרף על רצונו להגיע לשבט הבדואים ששכן בנבי רובין (ליד פלמחים) והיה משוכנע שהם יעזרו לו להסתלק דרומה לאורך החוף עד לקווים של הצבא הבריטי.

נקדימון ומרדכי נתנו ללישנסקי ולסוסו אוכל ומים, והתחננו בפניו שלא לעזוב את האסם, שבו הוא מוגן. הם יעצו לו שלא לנסות להגיע אל הבדואים, שכן הללו יסגירו אותו לתורכים ללא דיחוי. אבל לישנסקי שב וחזר על כך שהבדואים הם ידידיו ולא יסגירוהו. בלילה הבא שוב חמקו נקדימון ומרדכי בשיסט אל האסם, אבל האסם היה ריק: לישנסקי עזב באין רואים את המחסה האחרון שלו, ודהר אל הבדואים בנבי רובין. ואמנם, הללו הסגירוהו מיד לתורכים, וההמשך ידוע... 

נקדימון היה ידיד נפש של נחום הורוויץ, איש השומר מכפר גלעדי. הוא נהג להתארח אצל נחום כמעט בכל קיץ. ואולם, ידידותו עם איש השומר לא עמדה בסתירה לעזרתו ליוסף לישנסקי. מעוזי בשיסט שמעתי, ששאל את אביו מרדכי מדוע הסתיר את לישנסקי. ומרדכי בשיסט ענה: "אני עוזר ליהודים".

מגרשון גרא שמעתי, כי בלילה שבו הוסתר לישנסקי באסם של משפחת אלטשולר ברחובות, התקיימה במושבה אסיפה ובה אמרו בפירוש, שאסור להסתיר את לישנסקי ואם יגיע למושבה - להסגירו לתורכים מיד. אבל נקדימון אלטשולר ומרדכי בשיסט צייתו לצו מצפונם, כמו שנאמר על המיילדות שפרה ופועה, שנצטוו להמית את הבנים הזכרים של העבדים העבריים: "ותיראן המילדות את האלוהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים" (שמות א 17)