איך בסוריה צעד הפלמ"ח...

נקדימון אלטשולר בחורן ועם הפלמ"ח בסוריה (1943-1946)

נקדימון אלטשולר נולד  בט"ו שבט תרנ"ג (1893), אחד הילדים הראשונים שנולדו במושבה הצעירה רחובות. הוריו, יצחק-זאב ומחלה אלטשולר, חלוצים מן העלייה הראשונה, היו בין מייסדי רחובות בשנת תר"ן (1890).

נקדימון דיבר ערבית היטב והכיר על בוריים את מנהגי הערבים והבדואים. בשל  כך שימש בשנים 1940-1943 כקצין הביטחון של מפעל האשלג בצפון ים המלח.

בתצלום: המלצה על נקדימון לנציג הפיק"א בחיפה (1938) 

נקדימון התגורר בשכונה הערבית של מחנה הפועלים בקליה והיה ממונה, בין השאר, על תקינות היחסים עם השייח'ים של מדבר יהודה ועבר הירדן, איסוף ידיעות מודיעיניות וקשר שוטף עם אנשי ההגנה.

ב 1943 הגיעו אנשי הפלמ"ח יגאל אלון ויחיעם וייץ, שהיה אחיינו של נקדימון (בנה של רוחמה אלטשולר -וייץ) לקליה, ולקחו את נקדימון לפגישה עם דוד בן גוריון בהנהלת הסוכנות היהודית בירושלים. בן גוריון פקד על נקדימון לשמש נציג הפיק"א וקק"ל בסוריה, ששוחררה אז משלטון וישי על ידי צבא צרפת החופשית. תפקידו היה לפקח על רישום הקרקעות של היהודים בחורן במסגרת הקדסטר (רישום קרקעות) שערכו הצרפתים בסוריה.

מדובר ב 150,000 דונם של קרקע, שנקנתה על ידי מוסדות יהודיים כדי ליישבה. השטח השתרע בהרי החורן ומרבית האדמות עובדו עד מלחמת העולם הראשונה ומעט אחריה על ידי חמש מושבות עבריות, שנאלצו לעזוב בלחץ הבידואים. 

"הלחץ שהופעל על אלטשולר, יהודי בודד בחורן, היה גדול."[1] 

בשנים 1943-1946 נקדימון התגורר בסאחם אל ג'ולן והיה היהודי היחידי בגולן.

בתצלום: בית הפקידות שבו התגורר נקדימון בסאחם אל ג'ולן שבהרי החורן.

באותה תקופה התיידד עם ראזק עבד אל קאדר, נכדו של האמיר האלג'ירי, שהובא לסוריה על ידי הצרפתים מתוך כוונה שלא התממשה להמליכו על דמשק. 

בתצלום: נקדימון אלטשולר (במרכז) עם האמיר ראזק עבד אל קאדר מאלג'יר (מימין), ידידו מימי הפעילות בסוריה. (משמאל: אחד האחים לבית דנין)

ב 1943 נערך ה"קדאסטר" (רישום הקרקעות). נקדימון הגן על אדמות פיק"א  ולמרות הקשיים ניסה להבטיח את השליטה על האדמות היהודיות בסאחם אל ג'ולן, יהודיה, נפעה, חאפס וג'ילין, שבדואים מקומיים השתלטו עליהן.

במסווה של שליח פיק"א וקק"ל, פעל נקדימון עם לוחמי המחלקה הערבית של הפלמ"ח, שנשלחו לארגן את העלייה הבלתי לגאלית מסוריה. המקשר של נקדימון, שנהג להגיע אליו בבגדים ערביים, היה ירוחם כהן, לימים מפקד המחלקה הערבית של הפלמ"ח ושלישו של יגאל אלון. קבוצה נוספת הורכבה מצעירים יהודים יודעי ערבית מארץ ישראל, שהתמקמו בדמשק ובבירות, ועמדו בקשר עם הכוחות הציוניים ועם חיילים יהודיים בצבא הבריטי שחנו בבירות ובסוריה, כדי לעזור בהברחת עולים בלתי ליגאליים מעירק ומסוריה.ביניהם, פרופ' מנשה הראל וקבוצה שהתמקמה לימים בקיבוץ כברי. 

נקדימון נהג לסכן עצמו ולרכב בלילות לקיבוץ עין גב כדי להעביר ידיעות לטדי קולק, המוכתר של עין גב, ולקבל ממנו הוראות וכסף עבור הפלמ"חאים, שעסקו בהברחת יהודים לארץ ישראל. בין השאר, קיים קשר עם מנהיג הכורדים בסוריה, שישב בדמשק, ובביקור ברובע הכורדי בדמשק, נערכה לכבודו "פנטזיה" על סוסים. בביקור השתתפו גם שני בניו, גדעון ומוצקה (בנימין) וכן יעקב כהן ומנשה הראל, איש המחלקה הערבית של הפלמ"ח. 

בתצלום: ויזה של כניסה לסוריה וללבנון עם חותמת של תחנת הגבול בצמח. מתוך פספורט בריטי/ פלשתינה–א"י של גדעון אלטשולר, בנו של נקדימון, שביקר בסוריה בשנת 1944.

נקדימון שהה בחורן עד 1946, ועזב רק כשהצרפתים עזבו את סוריה. הוא נסע לתל אביב לפגישה עם בן גוריון, שבה ביקש מהמנהיג לשלוח כוח מגן לחורן. בן גוריון סירב והסיכוי לאחיזה יהודית בחורן אבד. 

תמצית פעולותיו של נקדימון אלטשולר עם הפלמ"ח בשנים 1943-1946:

* אסף ידיעות מודיעיניות על המתרחש בעיראק ובסוריה, כולל התארגנויות של כוחות ערביים לסיכול משימת החזרת האדמות.

* השתתף בארגון העלייה הבלתי לגאלית מעיראק, סוריה ולבנון עם המחלקה הערבית של הפלמ"ח.

* קיים קשר עם מנהיג הכורדים בסוריה, שישב בדמשק.

* קיים קשר הדוק עם האמיר ראזק עבד אל קאדר, נכדו של אמיר אלג'יר הגולה, שישב בסאחם אל ג'ולן. אחרי הקמת מדינת ישראל, פעל ראזק עבד אל קאדר בשירות המוסד הישראלי באירופה ונודע בישראל בשמו העברי, דב גולן.

סוף

עוד על נקדימון אלטשולר, ראו גם: דמות היליד בסיפוריו של ס. יזהר - פיוס מאוחר

 

האמיר ראזק עבד אל קאדר

משולי סיפורו של נקדימון אלטשולר בחורן מציצה דמותו המיסתורית של ראזק עבד אל קאדר,  "האמיר" מאלג'יר, שנועד להיות מלך סוריה.

ראזק היה נכדו של עבד אל קאדר אל ג'זירי (האלג'ירי), מנהיג המרד האלגירי בצרפתים ומי שנחשב למייסד אלגיר המודרנית ואחד מאבות הלאומיות הערבית. האמיר האגדי מרד בצרפתים במאה התשע עשרה ונוצח. הוא הוגלה לצרפת וקיבל קיצבה מהממשלה הצרפתית בתנאי שלא יחזור לאלג'יר. המשפחה התגוררה בטירה בצרפת, ורכשה אדמות רבות בסוריה, בעיקר בהרי החורן.

בשלהי מלחמת העולם השנייה, כשעזבו אנשי משטר וישי את סוריה ולבנון וצבא צרפת החופשית וכוחות בריטיים תפסו את השלטון, הביאו הצרפתים את הנכד, ראזק עאבד אל קאדר, לסוריה. תוכניתם הייתה להכתירו למלך ולסכל את תוכניתם של הבריטים ושל נאמניהם - האחים פייסל ועבדאללה לבית האשם, להשתלט על סוריה. ראזק התגורר בחורן, פיקח על אדמות המשפחה והמתין עד בוש. בסאחם אל ג'ולן התיידד עם נקדימון אלטשולר, שליח המוסדות הלאומיים בחורן, ועם פעילי ההגנה, וסייע להם בענייני מודיעין. הוא הבין כנראה, שאיננו יכול לשים את כל יהבו על הצרפתים בלבד...   

ראזק היה בעל קומה ממוצעת ועיניים כחולות זוהרות. אמו הייתה אלבנית, כדרך האליטות באימפריה העותומאנית, והוא נהג גינוני מלכות. אלה לא הועילו לו כשהצרפתים עזבו את סוריה ב 1946 והוא נאלץ להסתלק מהחורן ולבקש את חסותים של ידידיו היהודים. הוא מצא מקלט בישראל (טרם הקמת המדינה) ובתקופה הראשונה אף התגורר ברחובות, אצל נקדימון ידידו. אינני יודעת מתי שינה את שמו לדב גולן, אבל אני זוכרת את ביקוריו אצל סבא ברחובות, שבהם הוסבר לנו, הילדים, כי האיש הזה הוא "האמיר." 
בישראל קשר ראזק קשרים רומנטיים עם סלינה, יהודיה מהונגריה, פליטת שואה בלונדית, נאה וקוקטית, שהייתה גרושה ואם לילדה, והתגוררה בקיבוץ חצור. כאשר החליט לחזור לצרפת, לקח אותה אתו, והם חיו בטירה המפוארת של המשפחה.
בשנות השישים של המאה העשרים השיגה אלג'יריה את עצמאותה, ומנהיגה, בומדיאן, הזמין את ראזק, נכדו של האמיר המהולל, לבוא לארץ אבותיו, שבה לא היה מעודו. ראזק וסלינה נסעו לאלג'יר, אך עד מהרה התהפכו היוצרות: מיטיבם, בומדיאן, סולק מהשלטון ואת מקומו תפס בן בלה, שהכניס את הזוג לכלא. ככל הנראה, ממשלת צרפת התערבה ובלחצה שוחרר ראזק והגיע לפאריס. ואילו עקבותיה של סלינה אבדו... 
בשובו לצרפת התחתן עם רופאת שיניים יהודייה וחזר לישראל. הם התיישבו בקיבוץ עין גב, שבו היו לראזק חברים מימי שהותו בחורן, ואחר כך עבר להתגורר במגדל. באחרית ימיו, כאשר יצחק שמיר היה ראש הממשלה, סודרה לו פנסיה של הביטוח הלאומי, ויש להניח שזכרו לו את חסד נעוריו בחורן ואת עבודתו עם המוסד בימי שהותו בצרפת...  
"האמיר" האלג'ירי, שהתחנך בצרפת וקיווה להיות מלך סוריה, התקבל בכבוד מלכים באלג'יר אך חולץ ממנה בקושי רב, שלא כסבו, אשר הוגלה על ידי הצרפתים לאחר מאבק הירואי. האיש שרצה להיות מלך היה למעשה סוכן ומרגל, ששיתף פעולה עם שתי מדינות ואולי יותר, ולא מצא את מקומו בין הצרפתים ולא בין יהודים ולא בין הערבים. 
אני מאמינה, שלא היה נאמן מימיו לאיש או לאישה. התשוקה היחידה שעיצבה את חייו היה החלום  להיות "אמיר", מלך וריבון כסבו הגדול. וכאשר החלום התנפץ פעמיים, הוא התמלא תסכול ואכזבה.
ראזק עבד אל קאדר נקבר בשם דב גולן בקיבוץ אפיקים.  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


[1] הכמיהה להתיישבות יהודית בעבר הירדן, צבי אילן, ירושלים 1984.